החלטה בתיק בש"א 32116/07

1.         בקשה לסילוק על הסף של התובענה כנגד המבקשת (להלן: " שוהר").

2.         המשיבה (להלן: " חצובי"), הגישה נגד עיריית רחובות (להלן: " העירייה") ונגד שוהר תביעה, ובקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. עניינה של התביעה הוא באגרת גרירת רכב. חצובי טענה כי שוהר היא זו שמבצעת את הגרירה בפועל, וגובה את האגרה בגינה. לטענתה, האגרה, בשיעור בו היא נגבתה, נגבתה ללא סמכות ובניגוד להוראות הדין.

3.         המבקשת טוענת כי לא ניתן היה להגיש נגדה את התביעה הנוכחית כתביעה מנהלית, שכן היא איננה "רשות" כהגדרתו של מונח זה בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים התש"ס - 2000 ובחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו - 1006 (להלן: " חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים" ו" חוק תובענות ייצוגיות").

4.         שוהר טוענת כי יש לתת למונח "רשות" בחוק תובענות ייצוגיות פרשנות מצמצמת, אולם אף לפי ההגדרה בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, שוהר איננה רשות, וזאת בהתאם לרציונאל החקיקתי בחקיקתו של חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. שוהר טענה כי היא איננה רשות מרשויות המדינה או רשות מקומית (ועל כך אין כל מחלוקת), וכי היא איננה גם גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין - בהתאם להגדרה שבס' 2 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. זאת, משום שכל פעולותיה מתבצעות מכוח הסכם בינה לבין העירייה, ומשום שחצובי לא הצביעה על כל מקור סטטוטורי לסמכותה של שוהר.

5.         חצובי הגיבה לבקשה.

            לטענתה, שוהר היא גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, שכן מילוי התפקיד הציבורי מוטל על שוהר מכוח הדין. הדין בענייננו הוא חוק העזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו) התש"ן -1989 (להלן: " חוק העזר"), שהסמיך את העירייה לגרור רכב, ולחייב את בעל הרכב באגרה.

            לטענת חצובי, ס' 7ב' לחוק העזר הנ"ל התיר לעירייה לגרור מכונית החונה במקום אסור או להאציל את הסמכות הזו לגורר מורשה. ס' 7ד' לחוק הנ"ל הסמיך את ראש העירייה לקבוע את הגוררים שיבצעו את הגרירה בפועל. העירייה בחרה להאציל את סמכותה, ושוהר היא גורר מורשה על פי דין.

            עפ"י הטענה, אופי פעילותה של שוהר הוא "תפקיד ציבורי", שכן מדובר בפעילות שלטונית ציבורית מובהקת.

            עוד נטען, כי שוהר היא זו המבצעת לבדה את הגרירה, מנהלת לבדה את מגרשי החניה, ומנהלת לבדה את מערך הגביה מהציבור - תוך הנפקת חשבוניות מס לבעלי המכוניות שנגררו.

            חצובי הוסיפה וטענה, כי שוהר חייבת בחובת תום לב כלפי הציבור, והיא הפרה חובה זו כאשר המשיכה בגביית האגרה בניגוד לדין. חצובי טענה עוד, כי אם לא ניתן יהיה לתבוע את שוהר כרשות, לא ניתן יהיה לתבוע אותה גם מכוח חוק הגנת הצרכן.

6.         שוהר השיבה לתגובה.

            לטענתה, שוהר איננה ממלאת תפקיד ציבורי על פי דין, ולכן לא ניתן היה - בטרם העברת הסמכויות לביהמ"ש לעניינים מנהליים - לעתור לבג"ץ כנגדה. עוד נטען כי טענתה של חצובי בדבר האצלת הסמכות איננה נכונה. שוהר טוענת כי לא נעשתה האצלת סמכויות מהעירייה לשוהר, וכל הפעולות אותן מבצעת שוהר עבור העירייה הן בבחינת פעולות מסייעות, בלא האצלת סמכויות. זאת, משום שהסמכויות  שיש עימן הפעלה של שיקול דעת - קביעת גובה אגרת הגרירה וההחלטה הפרטנית איזה רכב ייגרר, היו ועודן מצויות באופן בלעדי בידי העירייה ופקחיה.

            שוהר כופרת בטענה לפיה היא ידעה או היה עליה לדעת כי היא מסייעת לעירייה לגבות אגרה שלא כדין. שוהר טוענת כי טענת חצובי לפיה שוהר הציעה לעירייה לגבות אגרה בסך 200 ש"ח בגין שירותי הגרירה, איננה נכונה. כן היא כופרת בכך כי כל כספי האגרה עברו לשוהר. לטענתה של שוהר, התמורה לה היא זכאית נקבעה בחוזה בינה לבין העירייה - ללא קשר לגובה האגרה.

            עוד נטען כי בימ"ש זה איננו רשאי לבחון את השאלה האם שוהר היא "עוסק" - ואם תוגש נגד שוהר תביעה ייצוגית מכוח חוק הגנת הצרכן, יהיה מקום לבחון שאלה זו, ככל שהיא תתעורר.

דיון

7.         מטענות הצדדים כפי שפורטו לעיל, עולה כי השאלה בה נדרש בית המשפט להכריע במסגרת הבקשה הנוכחית היא האם שוהר היא גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, שניתן להגיש נגדו תביעה ייצוגית לבית המשפט לעניינים מנהליים. לצורך בחינת השאלה - יש לבחון הן אם שוהר מילאה "תפקיד ציבורי", והן אם עשתה זאת "על פי דין".

            אני סבורה כי במחלוקת כפי שפורטה לעיל, הדין עם שוהר.

8.         טענתה העיקרית של חצובי מבוססת - כפי שפורט לעיל, על כך שהעירייה האצילה לשוהר את הסמכות שהעניק הדין - חוק העזר - לעירייה: הסמכות לגרור מכוניות, ולגבות אגרת גבייה.

            חצובי הפנתה בהקשר זה להוראות ס' 7 לחוק העזר. הסעיף קובע:

" א. רכב העומד או חונה במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק או בנסיבות שיש בהן כדי הפרת סדרי תנועה או מטעמי בטיחות, או שלדעת הפקח דרושה הרחקתו לשם הסדרת תנועה או לבטיחותה או לבטיחות הציבור, רשאי פקח להורות למי שהרכב ברשותו באותה שעה להרחיקו או לגררו.